<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן מ"ו</h1>
<h2>דף קז:</h2>
איסור והיתר שנגעו זה בזה חם בחם או צונן (בצונן) [בחם] כגון הבשר שנתערב עם החלב על ידי בשול או שנפל חם בתוך (צונן) [חם] או צונן לתוך חם שניהם אסורין אבל [אם נפל] חם [לתוך צונן קולף הבשר במקום שנגע בו החלב ואוכל השאר] (אמרו). כתב הרשב"א ז"ל אפילו אין היד סולדת בו אם הוא חם על ידי האש. ואם נפל צונן לתוך צונן מדיח החתיכה ואוכלה. וכן בכל איסור והיתר אם נגעו זה בזה צריך הדחה. (ואם) [וכן] בשר וגבינה שצררן במטפחת ונגעו זה בזה מדיח כל אחד ואחד ואוכלן. ואם הם דברים שאין דרכן להדיחן קודם שיאכלו צריך ליזהר שלא יגעו זה בזה שמא ישכח ולא ידיח אבל דבר שדרכו להדיח קודם אכילה אין קפידא אם יגעו זה בזה צונן בצונן. וכן מותר להשתמש בצונן בכלי שדרכו להדיחו בשעה שמשתמש בו. ולכן אין חוששין בבית המטבחים של גוים אם יגע בשר השחוטה בנבלה שהרי אי אפשר שלא ידיחנו בבית. ואסור לחתך הבשר בסכין שחתך חלבים לכתחילה שמא לא ישפשף הבשר כל צרכו כי צריך שפשוף גדול. מיהו אם הטהור טפל והטמא מליח ונגעו זה בזה אם נשתהו זה עם זה צריך לגרר או לקלוף.
<h2>דף קיג.</h2>
בשר נבלה מלוח שנבלל עמו בשר שחוטה אסורה שתמצית הנבלה נבלע בשחוטה ואי אפשר לעמוד על הטעם ולא על השיעור. וכן בשר דג טהור טפל שנבלל עם בשר דג טמא מליח נאסר מפני צירו. אבל אם היה הטהור מליח והטמא טפל לא נאסר המליח ואע"פ שהטפל בולע מן המליח אינו בולע כל כך שיחזור ויפלוט.
